נתינה לגר, במדבר כ״ג:י״ט

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, לא כמלי בני אנשא מימר אלהא בני אנשא אמרין ומכדבין ואף לא כעובדי בני בשרא דאנון גזרין למעבד ותיבין ומתמלכין. ר"ל לא כדברי בני אדם אמרת ה', בני אדם אומרים ומכזבים, וגם לא כמעשי אנשים שהם גוזרים לעשות ושבים ומתנחמים. לדעת המת' נופל הפעל "כזב" רק על השתנות הדבור, והפעל "נחם" על השתנות המעשה, ות' "בני אנשא, בני בשרא" בל"ר להקל על הלשון.

ההוא אמר ולא יעשה, דהוא אמר ועבד. הפך השאלה בדרך שלילה להחלטה בדרך חיוב כדרכו לכבוד ה' ופירוש הה"א הראשונה שבמלת "ההוא" לא לה"א התימה והשאלה, כ"א לה"א הידיעה, ור"ל שהוא הקב"ה אומר ועושה, גוזר ומקיים.